למה רוב מחממי האמבטיה נהרסים (ואיך אנחנו מונעים זאת)
בואו נהיה כנים: חדרי האמבטיה הם סיוט עבור מכשירי אלקטרוניקה. יש שם אדים בכל מקום, טיפות מים שנופלות באופן אקראי, ושינויי טמפרטורה שיכולים לגרום לתרמוסטט להתבלבל. אם לא נהיה זהירים, המחמם שלנו יהפוך לחפץ חסר תועלת תוך כמה חודשים בלבד. השקענו הרבה זמן בחשיבה על דרכים למנוע זאת. בסופו של דבר, הכל תלוי בשני דברים: החיבורים והפיזיקה של הזכוכית.
מניעת חדירת מים
חדירת מים לחלקים החשמליים של המחמם היא הדרך המהירה ביותר להרוס אותו. זה גורם לקצרים, לפיצוץ של הפיוזים, ובקיצור – להרס של המחמם. לכן, התמקדנו בחיבורים האלו. אבל הבעיה היא שהחום גורם לחומרים להתרחב. כשהמחמם חם, החומרים מתרחבים. אם נשתמש בחיבורים קשיחים, הם ינשברו תחת הלחץ. אנחנו משתמשים בחיבורים שיכולים להתרחב ולהתכווץ עם שינויי הטמפרטורה. כך החלקים החשמליים נשארים יבשים, והמחמם לא נהרס. זו פרט קטן, אבל הוא קובע אם המחמם יחזיק מעמד חודש או שנים.
מאבק בערפל
אתם מכירים את השכבה העכורה שנוצרת על המראה אחרי המקלחת? אותו דבר קורה גם למחמם. כשאוויר חם ולח פוגע במשטח קר, נוצר ערפל. על הרכיב החימום, הלחות לא נשארת שם – היא גורמת להיווצרות של שכבות מינרליות שיוצרות “נקודות חם” על הזכוכית. בסופו של דבר, נקודות אלו יכולות לגרום להרס של המחמם. כדי לפתור את זה, הוספנו שכבה מיוחדת על הזכוכית. שכבה זו משנה את מתח הפני השטח, כך שהמים לא יכולים להידבק לזכוכית. במקום שכבה עכורה, הלחות פשוט נוטפת החוצה. התוצאה? החום מגיע ישירות אליכם, ולא נשאר בשכבה של לכלוך.
האמת הכנה
יש כמובן תמורה לכל זה. הוספת כל השכבות האלו אומרת שהמחמם לא נשאר “עירום”. זה עלול לשנות את דפוס החימום במעט, לעומת מחמם שאין עליו שום שכבות. אבל בתמורה, אתם מקבלים מוצר שלא יכשל בשימוש. אנחנו פשוט מוודאים שהמחמם יהיה מאוורר כראוי, כך שהחוטים הפנימיים יוכלו לעבוד כראוי. וזהו.