צביעת מטוסים באמצעות אינפרא-אדום
צביעת מטוס מסחרי אינה דומה לצביעת רכב. כשהמטוס טס בגובה של 35,000 רגל, הגוף שלו נחשף לקרינת UV ולשינויי טמפרטורה קיצוניים. כדי שהשכבה העליונה של הצבע תישאר במקומה, אנו משתמשים בגלאי אינפרא-אדום בעלי גלי אור קצרים כדי לייבש את הצבע. ניתן לחשוב על זה כך: תנור רגיל רק מחמם את האוויר – זה איטי ולא יעיל. לעומת זאת, נורות אינפרא-אדום פוגעות ישירות בצבע. הן מגרות את הקשרים הכימיים בצבע, מבלי לחמם את כל המבנה האלומיניומי של המטוס. ההיבט התרמי צביעת גוף מטוס ענק דורשת הרבה אנרגיה. אנו משתמשים בצינורות קוורץ בעלי הספק גבוה, כדי שהחום יגיע לכל חלק של המטוס באופן אחיד. מכיוון שהמטוסים הם עקומים, אנו משנים את ההספק ואת אורך הפוקוס כדי שהטמפרטורה תישאר יציבה על כל פני השטח. היתרון הגדול? זה מהיר מאוד. הצבע מגיע לטמפרטורת הייבוש שלו תוך שניות בלבד. זה חשוב מאוד, כי כך נמנעת הצטברות של חומרי המס בתחתית השכבה הצבעונית – שם בדרך כלל הצבע מתחיל להישחק. הציוד אלו אינן נורות רגילות. אנו מייצרים את הנורות מקוורץ מחוזק, כדי שהן לא ינשרו כשהן מתחממות ומתקררות במהירות. מכיוון שאולמות האחסון של מטוסים הם ענקיים, אנו משתמשים בחיבורים חזקים לחוטי החשמל. אם תשתמשו בכבלים זולים, יהיו ירידות לחץ בחשמל, והחום לא יהיה אחיד. אנו גם מגדירים אזורים שונים – כך ניתן להגדיר רמת חום שונה לחלקים שונים של המטוס. המציאות אינפרא-אדום אינו קסם. הוא דורש הרבה אנרגיה. אם רשת החשמל שלכם אינה מסוגלת לעמוד בעומס הגבוה של מערכת אינפרא-אדום, המפסקים יפסיקו לעבוד. זו בעיה שאין טעם להתמודד איתה. יש גם את הבעיה של המרחק האופטימלי. אם הנורה קרובה מדי, הצבע יישרף. אם היא רחוקה מדי, הצבע לא יגיע לטמפרטורת הייבוש הנדרשת, והשכבה הצבעונית לא תחזיק מעמד. צוות העובדים יצטרך להתאים את המרחק בהתאם לעובי הצבע ולרמת הלחות באולם האחסון באותו יום.